טעות עו"ד - טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור על פס"ד בעניין סכסוך קיבוצי

1.      1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בתיק ס"ק (ת"א) 228/06 (מותב בראשות כב' השופטת חנה טרכטינגוט ונציגות הציבור ה"ה אלמוג וקפלניקוב). פסק הדין ניתן ביום 31.12.07 והומצא למבקשת ביום 1.1.08, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור (בשים לב לכך שעסקינן בסכסוך קיבוצי ^[1]) היה ביום 15.1.08. הבקשה להארכת מועד הוגשה, בצירוף הודעת הערעור, הוגשה רק ביום 3.2.08.

2.      2.      קודם לפריסת טענות הצדדים, אציג בתמצית את העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין קמא ומכתבי בית הדין בבקשה זו:

2.1.   2.1.   המשיב, ארגון העובדים היציג של עובדי המחקר במערכת הביטחון, רפא"ל ובמשרד ראש הממשלה, הגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי. לטענת המשיב, פוגעת  המבקשת בהיקף זכות השבתון של עובדי המחקר, המעוגנת בהסכם קיבוצי מיוחד מיום 23.11.1972 (להלן - "ההסכם הקיבוצי"), באמצעות ועדה שהוקמה על ידי נציבות שירות המדינה והמכונה 'ועדת השבתון' (להלן - "הועדה").

2.2.   2.2.   המשיב ביקש כי בית הדין קמא יצהיר שהועדה, הוקמה בלא כל זכות בניגוד להסכם הקיבוצי והיא נטולת סמכות ומבוטלת; כי כל החלטה שהועדה קיבלה או תקבל בטלה ומבוטלת וחסרת תוקף; כי כל עובדי מחקר שהגישו ו/או יגישו בקשה לצאת לשבתון ובקשתם אושרה ו/או תאושר בפרוצדורה המוסכמת על פי הסכם השבתון - זכאים לצאת לשבתון על פי האישור שניתן להם, וזאת מבלי שהמדינה תעמיד כל תנאי או דרישה או מכשול אחר כלשהו ליציאתם, לרבות בדרך של הקמת ועדה כלשהי; כי לא יונהג כל שינוי בזכות השבתון ובדרכים למימושה בניגוד להסכם הקיבוצי אלא אם יתנהל מו"מ ותושג הסכמה מוקדמת עם המבקש.

2.3.   2.3.   בית הדין קמא קבע כי ההסכם הקיבוצי מקנה זכות לעובד מדינה המדורג בדירוג המחקר לממש זכות שבתון במסגרת שירות המדינה. עוד קבע בית הדין, כי הועדה שהוקמה לאישור שבתון בארץ הוקמה ללא סמכות כדין והיא נוגדת את ההסכם הקיבוצי (להלן - "פסק הדין").

3.      3.      נימוקי הבקשה, אשר נתמכה בתצהיר ב"כ המבקשת, הם:

3.1.   3.1.   ב"כ המבקשת סברה בטעות כי עומדים לרשותה 30 ימים להגשת הודעת הערעור. הטעות נודעה לב"כ הקודמת שטיפלה בתיק ביום 30.1.08, עת יצר עימה קשר ב"כ המשיב ובירר אם הוגש ערעור על פסק הדין. מדובר בטעות בתום לב שאינה מתוך הזנחה, התעלמות מדעת או זלזול בסדרי דין. לא זו אף זו, ב"כ הקודמת שטיפלה בתיק נעדרה בתקופה האחרונה עקב מצבה בריאותי וייתכן שגם מטעם זה לא נתנה דעתה למועד החריג להגשת ערעור על פסק דין בסכסוך קיבוצי.

3.2.   3.2.   יש לפרש את תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ה-1991 מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין ואופיו המיוחד ^[2].

3.3.   3.3.   לא אחת ראו בתי המשפט, ובכלל כך גם בית המשפט העליון, צורך לסטות מההלכה לפיה טעות שבחוק של עורך דין לא תשמש טעם מיוחד להארכת מועד ^[3], במיוחד במקרים בהם מצטרף ל"טעות" נימוק נוסף ^[4].

3.4.   3.4.   בית דין זה נטה במיוחד להכיר בחריגים וביוצאים מן הכלל עת מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור במסגרת הליך של סכסוך קיבוצי. שכן סכסוכים קיבוציים מטבעם מעלים לא פעם סוגיות עקרוניות, שההכרעה בהן עשויה להיות בעלת חשיבות ציבורית ויש בה להשליך על מספר לא מבוטל של עובדים ומכלול מערכת היחסים שבין המעסיק לעובדים אלו ^[5].

3.5.   3.5.   סיכויי ערעור הוכרו בפסיקה כ"טעם מיוחד" להארכת מועד ^[6]. המקרה דנן, מעלה סוגיה עקרונית ביותר, הנוגעת לפרשנותה והגדרתה של הזכות לשבתון, הקבועה בהסכם הקיבוצי. לפסק הדין השלכות רוחב לא רק על כלל עובדי ארגון סגל המחקר האקדמי במערכת הביטחון אלא גם על עובדים אחרים הזכאים לשבתון, אשר כלל לא היו צד להליך. בנוסף, סיכויי הערעור טובים.

3.6.   3.6.   זכותו של המשיב לסופיות ההליכים לא נפגעה. המשיב צפה שיוגש ערעור ומסיבה זו אף התקשר לב"כ המבקשת ביום 30.1.08.

4.      4.      המשיב התנגד לבקשה, ביום 12.2.08, מנימוקים אלה:

4.1.   4.1.   המשיב צפה שיוגש ערעור, שכן המבקשת לא השיבה לדרישת יו"ר המשיב לאשר את הבקשות של עובדי המחקר שהיו תלויות ועומדות או שנפסלו כדי שיוכלו לממש את זכותם לצאת לשבתון. מסיבה זו אף נעשתה פניית ב"כ המשיב לב"כ המבקשת.

4.2.   4.2.   אין בבקשה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור. בתיק טיפלו גורמים נוספים ואין לתלות את האיחור בהגשת הודעת הערעור במצבה הבריאותי של ב"כ המבקשת. כמו כן, סביר להניח שבדיונים שנערכו אצל המבקשת בעקבות פסק הדין השתתפו גם עורכי דין שהיו מודעים לצורך בהגשת ערעור בתוך 14 יום.

4.3.   4.3.   זכויותיהם של עובדי המחקר נפגעות, באופן בלתי הפיך, בשל העיכוב בלוח הזמנים, בעקבות המגבלה על זכות צבירת השבתון.

4.4.   4.4.   סיכויי הערעור קלושים. פסק הדין של בית הדין קמא מבוסס היטב עובדתית ומשפטית.

5.      5.      בתשובת המבקשת, מיום 4.3.08, חזרה המבקשת על טענותיה בבקשה והוסיפה כי אין באיחור של שבועיים בהגשת הערעור כדי לפגוע מהותית בזכות צבירת השבתון של החברים במשיב.

6.      6.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבתיק, אני קובע כי דין הבקשה להתקבל וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.